גן עדן אצל צ’פלין הוא הבית הקטן על אף שהבית קטן ושבור. הם מאושרים כי אין את האינדיוודואל  , הם חיים בזוגיות ומכבדים אחד את השניה.

גן העדן הוא הבית , ולמרות שהבית קטן ומיושן  החיים בו הם חיים טובים ומאושרים בזוגיות תוך כבוד הדדי .

נ

גן העדן למעשה זה הבית שלהם ביחד שלמרות החיצוניות שלו הוא מהווה עבורם מקום בטוח וזוגי

גן העדן הוא למעשה ביתו של אדם, ”ביתו מבצרו”

גן העדן על פי גרסתו של צ’פלין בעיניי היא קצת דומה לגן העדן של סיפור אדם וחווה. ברגע שאלוקים הביא אותו והניחו בגן עדן עם חווה זאת הייתה שלמות היצירה. מבחינתו של צ’פלין הבית בו הוא נמצא תחת קורת גג אחת עם בת זוג הוא גן העדן.

גן העדן זו הזוגיות בינהם האהבה בינהם למרות עליבותו של הבית זה לא מה שחשוב באמת בחיים

גן העדן הוא הזוגיות והבית שלמרות עליבותו מסמל את אהבתם וחוזק זוגיותם

יחד עם ערן מקטובי ודותן יערי

גן העדן השלישי – הוא בעצם הפשטות קורת הגג שמצאו, הבית הרעוע ולמרות זאת הם מצאו את האושר והאהבה  במקום הזה .

הביקתה הנוטה ליפול הינה גן עדן דמיוני של יציאה מהרחוב והמרחב אל מקום פרטי ושייך רק לו ולחברתו.

גן העדן הוא הבית , למרות שהוא רעוע ושבור אבל זה המקום הבטוח והזוגיות הטובה שלהם רק הופכת אותו למקום יותר טוב ונעים

הגרסה השלישית של גן העדן על פי צ’פלין הוא הבית. למרות שהבית לא שלם לגמרי זהו המקום הבטוח.

מבחינתו גן העדן זה האושר שהוא חי בו , כבוד ההדי אכפתיות

הגרסה השלישית היא למרות שהבית בהם גרים הוא עלוב הוא עדיין המקום הבטוח עבורם ומסמל את אהבתם אחד לשניה ואת חוזקה של האהבה

יחד עם אורין שרעבי

גן העדן הוא בעצם ביתו של האדם, גם אם אינו נראה מושלם

גן העדןהוא ביתו של האדם לצד אהובתו ולא משנה מראהו של הבית

מבחינת צרלי צפלין גן עדן הינו הבית שלו המקום הבטוח שלו איפה שהוא חי

יחד עם שרעבי איציק

גן העדן השלישי הוא הבית בו הוא מקים מבחינתו משפחה הוא ובת זוגו חיים שם בכבוד ואהבה כמו שנאמר “והם חיו שם באושר …..”

התם רוצה את החיים הטובים ” את המעדנים וכדו’, החוויה שלו היא שהוא אכל את כל המטעמים. לא עשיר בחלקו במובן המינימליסטי…  בדמיון שלו יש לו הכל אך ברגע שהוא פולש לעולם הריאליסטי הוא מאבד את זה

לגמרי. הכל ענין של הסתכלות. כאשר אדם מרגיש שמה שיש לו זה הטוב יותר אז הוא מה שנקרא השמח בחלקו.

התם יכול להיות הכי שמח בחלקו, כי בתם לא מנסה לנתח סיטואציות לעומקן , ולרוב אינו רואה את המציאות בעיניים אחרות. נמנעת ממנו כל המורכבות של החיים. הוא שלם עם ידיעותיו המוגבלות והוא מסתפק בהן. לכן הוא חי על פי אמות מידה מוסריות ופשוטות. משום כך הוא חי בעולמו הפרטי המאורגן כראות עיניו, אין לו צורך בשינויים מרחיקי לכת ומשום כך חייו שלווים  ושמחים. כזה הוא צ’רלי צ’פלין.

התם שמח בחלקו כי אינו רואה את המציאות כמו כולם,בעצם יש לו עולם פרטי משלו.

יחד עם ערן מקטובי ודותן יערי

התם הכי שמח בחלקו לדעתי, רואה את העלום במשקפיים ורודות מודה על מה שיש לו, מסתפק בדברים הפשוטים ביותר . מתמקד בעצמו, לא מנתח סיטואציות, אלא מקבל את הדברים פשוטם כמשמעותם . אדם שמעריך מאד את מה שנפל בחלקו

התם שמח בחלקו מכיוון שהוא מסתכל על העולם במשקפיים שהכול נראה לו ורוד ומאוד מעריך את מה שיש לו . הוא מסתפק במה שיש לו . הוא מתרכז רק בעצמו בעולם הפרטי שלו ואינו מבחין במציאות כמו כולם

התם שמח בחלקו כי זה כל עולמו ואינו שואף לדברים שאינם ברי השגה.

התם שמח מאד בחלקו. לא משנה מה היו מציעים לו, הוא היה מסתפק מועט. בדמיון לו הוא חושב שהוא מקבל למעשה את כל מה הוא מפנטז עליו- ולכן היה שמח בחלקו. יש כאן 2 היבטים. הראשון- שהוא מאושר ומסתפק במועט. השני- הוא משקר לעצמו על מנת להכיר במציאות מדומה. הוא מבקש מאשתו מצרכים שהוא יודע שאין ולא יהיו לרשותו ובכל זאת דורש אותם. האישה מספקת לו דבר מה אחר, והוא בדמיונו שמח בחלקו כאילו הוא קיבל באמת את מבוקשו כשבעצם קיבל עוד מנת לחם.

התם שמח בחלקו מבחינתו יש לו הכל הוא רואה  רק את הטוב , הוא שמח במה שיש לו ורואה רק את מה שיש לו הוא חיים בעולם שלו.

התם אכן שמח בחלקו, הוא רואה את הטוב שמח ממה שיש לו.

התם שמח בחלקו תמיד הוא רואה את הטוב ושמח במה שיש לו

יחד עם יוסי אסייג

התם הכי שמח בחלקו משום שהוא מסתפק במועט, מקבל את מה שיש ואינו מחפש את מה שלא ניתן להשיג

יחד עם אורין שרעבי

התם הוא אכן השמח בחלקו. רואה את העולם דרך עיניו ולא כמו כולם

התם שמח בחלקו כי אינו רואה את המציאות כמו כולם אלא רק דרך עיניו

התם שמח בחלקו תמיד הוא רואה את הטוב ושמח במה שיש לו

יחד עם שרעבי איציק

התם הוא אכן “העשיר השמח בחלקו”, התם מקבל באהבה ושמחה את המועט שיש לו אך בונה לעצמו ואף משתף את אשתו בעולם הדמיוני אשר אותו יוצר ובעצם כך נהנה מהמעט כאילו היה הרבה

שבשניהם הם כביכול אכלו מאכלים פשוטים או שלא ראויים למאכל אדם אך בחוויה שלהם הרגישו שהם אוכלים דבר אחר לגמרי והיו שמחים בכך

הדמיון- שניהם מסתפקים בפשטות, ובמיעוט אוכלים דברים פשוטים ומעריכם ומודים כאילו אכלו סעודת מלאכים

הדמיון הוא שבשני הסיפורים התם מסתפק בחלקו בפשטות אוכל מאכלים שלא ראויים למאכל או פשוטים ומעריך ומודה כאילו אוכל סעודה כיד המלך

שניהם יודעים להסתפק במועט. שניהם יודעים שהאוכל הזה הוא לא באמת אוכל, אבל מעריכים ומוקירים על כך כאילו אכלו גורמה.

שניהם מסתפקים במה שיש להם,שניהם שמחים בחלקם, שניהם אוכלים מאכלים פשוטים אבל מרגישים שאוכלים ארוחת מלכים.

בשני המקרים הם מסתפקים במה שיש להם. אין להם מאכלים מיוחדים הם אוכלים אוכל שהוא לכאורה “פשוט” אך מרגישים כאילו הם נמצאים בארוחת מלכים.

שני המקרים הם מסתפקים במועט. והם יודעים שהאוכל הזה הוא לא באמת אכיל , אבל מעריכים ומוקירים על כך כאילו אכלו ארוחת גורמה.

יחד עם יוסי אסייג

בשני הסיפורים הם שמחים בחלקם ומסתפקים במה שיש

יחד עם אורין שרעבי

המשותף הוא שבשניהם האדם מסתפק במה שיש, במועט ומעריך זאת

המשותף בשניהם הוא כיצד אדם רואה את הדברים, למרות שאכלו דברים לא ראויים למאכל היחס אל הדברים היה כאל ארוחת גורמה וזה מה שחשוב איך אתה בוחר לראות את הדברים

שני המקרים הם מסתפקים במועט. והם יודעים שהאוכל הזה הוא לא באמת אכיל , אבל מעריכים ומוקירים על כך כאילו אכלו ארוחת גורמה.

יחד עם שרעבי איציק

בני המקרים הגיבורים חיים חיי חסר ומסתפקים במעט אך בכדי להתמודד עם כך בונים לעצמם עולם דמיוני בו הם חיים בעושר ובכך מפצים את עצמם על הקושי והעליבות

הריקוד במרחב הוא משוחרר ואמיתי לעומת הריקוד תמורת כסף במסעדה המוגבלת צפלין מטפל במוסדות מפוארים המשרתים את המעמד הגבוהה.